.עבר כבר חודש ואני עדיין מחפשת מילים
איך מתחילים בכלל לתאר את עוצמת הכאב עליך ימנו, איך מסבירים אבל של מורה על תלמיד, כאב פרטי של מורה שמצטרף לכאב כל כך גדול של עם שלם
זכיתי ללמד אותך 3 שנים, ובעצם כשהתחלתי לחנך- אתה זה שלימדת אותי
לימדת אותי כמה עוצמה יש בשקט. שלא צריך רעש וצלצולים כדי שהנוכחות שלך תהיה משמעותית ומחוברת לכל כך הרבה אנשים
לימדת אותי מה זה כבוד אמיתי, כבוד בין חברים, כבוד למורים, והכי הכי- כבוד למשפחה. המשפחה שלך הייתה כל כך חשובה לך, הייתה בך מסירות גדולה לאחים שלך
כמה מקום יש בלב הטוב והטהור שלך. לב רגיש, לב של אהבה, לב מלא בנתינה בלי להתחשבן- פשוט ככה, מהמקום הכי עמוק וטהור שיש
יותר מהכול לימדת אותי איך להיות שם בשבילך כמו שאתה צריך, ולא כמו שאני רוצה או חושבת שאתה צריך. לימדת אותי מה זה לראות באמת את מי שעומד מולי, כמה אני צריכה להיות עם לב שומע ומבין וללכת איתך בדרך המיוחדת והמדויקת שלך. לאט לאט פתחת את הלב שלך ונתת הזדמנות לקשר.
כמה זכרונות טובים ומתוקים יש לי ממך.
הרגעים האלה שהיית זורק מילה וכולם נקרעים מצחוק בלי שהתכוונת בכלל. רגעים של סתלבט, של כיף. ידעת ליהנות עד הסוף מכל סיטואציה כיפית שהזדמנה לך, לשמוח באמת. כמה טוב פיזרת סביבך, שמחה מדבקת, חיוך שאי אפשר לפספס שכולו מקרין אהבה וטוב. ילד של אהבה ושמחה.
הפעם ההיא שזרקת באמצע שיעור כדורי ניירות וניסית לקלוע לפח, ואמרתי לך שאם אתה מצליח בזריקה אחת כל הכיתה הולכת הביתה מוקדם... הצלת את כולנו מעוד שיעור משעמם ;)
וכשיצאנו למסע של שלושה ימים והייתי חייבת לשריין אותך מראש. זאת הייתה חתיכת דילמה בשבילך אם לצאת, כי היית כל כך מסור לפיצה וללכת לשלושה ימים לא היה פשוט לך. ואיזה כיף שבסוף יצאת וזכינו ל-3 ימים מלאים בזכרונות הכי כיפיים בעולם איתך.
והפעם הזאת שלא הצלחת לקום למתכונת, היית גמור אחרי עוד משמרת בפיצה, אבל ידעת שיש טורניר חצי גמר ואין מצב שאתה מפקיר את חברים שלך לשחק לבד. הגעת ישר לטורניר והבאתם ניצחון.
כמה מטלטל זה לקיים טורניר לזכרך דווקא שם, במגרש בית הספר שאתה מכיר כל כך טוב. לעמוד בדקת דומיה ולזכור איך היית כאן, הכי חי שיש.
כמה ביטחון ורוגע היו לך בעיניים כשידעת שיירוס אחותך הגדולה מעורבת בהכול ועוקבת מרחוק.
וכשנגמרה השנה וסיימת י"ב, ישבנו על ספסל בגינה שליד בית ספר ונפתח שם כל מה שעברנו השנה...
לקבוע איתך משמרות לפיצה בתקופת מבחנים ולהחזיק איתך כל יום שעובר, כשאתה מצליח לשלב את הכול עם כל הקושי.
והרגע הזה במסיבת סיום, רגע כל כך מרגש שקיבלת תעודה. ניצחת הכול בהמון גאווה. אני לא שוכחת את החיוך שלך כשהבנת שזהו- אתה עם תעודת בגרות מלאה!
והפעמים האלה שנפגשנו כשכבר התגייסת. כמה הייתי רוצה עכשיו לשמוע אותך מספר עוד קצת, עוד חוויה, עוד מילה של מה עובר עליך...
היית מחובר לכולם, וכמה חיבורים טובים יצרת כשאתה כבר לא כאן. להכיר את החברים שלך, את האנשים שעבדת איתם, את המשפחה המדהימה שלך, ולראות איך בכולם יש מהטוהר שלך, מהטוב שלך
כל כך קשה להיות בכאב הזה. לראות את החברים המדהימים שלך לכיתה כואבים ושבורים. כולנו מנסים להיאחז בכל פיסת חיים ממך, בכל זיכרון הכי קטן, בכל תמונה, בכל סיפור.
וכמה מחזק ומרפא להיות בעשייה למענך, לזכרך, איפה שאפשר וכמה שצריך. לראות את המסירות של חברים שלך לכיתה שחוזרים מהצבא ולא משנה מתי וכמה- איפה שצריך הם שם.
.אין יום שאתה לא במחשבות שלנו. זוכרים, בוכים וצוחקים מהסיפורים עליך.
לוקחים על עצמנו להיות קצת ממך, להיות ימנו
.להיות אנשים קצת יותר טובים כמוך, בפשטות ובאמת
אחרי שטוב כל כך גדול הלך מאיתנו, חייבים להוסיף אור כפול בעולם. וזה התפקיד שלנו אחרי שהלכת...- להמשיך את הקיום שלך בטוב, ועוד טוב ועוד ועוד
.להיות עם לב קצת יותר טהור, כמו שלך
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"
.תודה על הזכות להכיר מקרוב. תודה על כל השיעורים שלימדת אותי ♥️
0 comments